אחת המחלוקות הקיימות בעניין ארנונה – היא איך לסווג נכס ריק, כאשר אין בו כל שימוש.
הפסיקה הכירה בכך כי גם נכס ריק חייב בארנונה – להוציא את תקופת הפטור עבור נכס ריק, המוכרת בתקנות ההסדרים ועומדת על חצי שנה.
השאלה העקרונית היא כיצד יש לחייב נכס ריק, ככל שתקופת הפטור חלפה וכאשר הנכס ממשיך לעמוד ריק.
לעניין זה מגוון פסיקות מהשנים האחרונות, אשר קבעו כי יש להקל עם הנישום במקרה של נכס ריק, ולאפשר לו לשלם על פי הסיווג הנמוך ביותר האפשרי.
גם בהיבט הזה קמה מחלוקת ועלו שאלות כיצד ייבחן הסיווג הזול ביותר -האם למול התב"ע או ביחס להיתר הבניה ועניין זה עודנו ממתין להכרעת בית המשפט העליון.
בין לבין ניתנה פסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניין ליאו בל ואנו מתכבדים להפנות לכתבה של משרדנו אשר פורסמה באתר כלכליסט בעניין זה – למאמר לחצו כאן.
עדכון חשוב – בית המשפט העליון בעניין בר"ם 5254/16, בית ארלוזרוב חברה בע"מ נגד עיריית תל אביב ואח' – קבע כי נכס ריק יסווג לפי הסיווג התכנוני הנמוך ביותר, אך בכפוף להיתר הבניה של הנכס. ובלשון בית המשפט העליון:"
סיכומו של דבר: משהוצא היתר בנייה לנכס, כל שימוש שנעשה בו שלא על פי ההיתר אינו כדין, וזאת אף אם מדובר בשימוש שהותר בתכנית החלה על הנכס. בהקשר שבו עסקינן, בשלב הראשון שעניינו בחינת "סל" השימושים בנכס, יש לאתר את אפשרויות השימוש הקיימות למחזיק בנכס הריק. כנובע מדיני התכנון והבניה, אפשרויות אלו הן רק אלו שהותרו בהיתר הבנייה. מכאן כי שימוש שנעשה בניגוד להיתר, אף אם הוא תואם את התכנית, אינו משום שימוש אפשרי העומד לנישום (ראו והשוו ארנונה עירונית, בעמ' 716)."
אמור מעתה – נכס ריק יסווג על פי הסיווג הנמוך ביותר התואם את היתר הבניה של הנכס.
